The Testing of Sarah


Timothy McNinch (2018)



ניסית שרה

מאת טימותי מקנינץ׳


והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהים ויאמר הנני. ושרה היכן היתה? באהל כדכתיב ״ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו״.


ויהי בלכת אברהם והנער עמו ותשאר האשה לבדה פתח האהל ותשב ותבך. וירא אליה המלאך ויאמר: למה צחקת? ותשב לו: לא צחקתי כי אם צעקתי כי לא יכולתי לנשוא עוד את הנעשה.


ויאמר: האם תהרהרי אחר מדת הקדוש ברוך הוא?


ותאמר: שאול אשאל אותו ואני עפר ואפר, ״השפט כל הארץ לא יעשה משפט?״


ויאמר: איך תפתחי פה? הלוא הקדוש ברוך הוא מקור כל החיים והוא מצווה לפי רצונו כחמר ביד היוצר?


ותאמר: דבקה נפשי בנפש הנער הזה. בני אהובי הוא. והשם יודע לב האם.  


ויאמר: צדק דברת כדכתיב ״התשכח אשה עולה מרחם, בן בטנה, גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך.״ ואולם היפלא מהשם דבר? הוא יתן לך זרע אחר.


ותאמר: הנה נא הואלתי לדבר שוב. יצחק ששון שיבתי. לא יבוא אחר תחתיו. יחיד הוא לי.


ויאמר: מי יכול להרהר אחר מדת הקדוש ברוך הוא?


ותאמר: אם לא תקרא לאישי לעצור בעדו, אנכי אשיגנו שנאמר ״אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם״.


ויאמר: כל אשר דברת אעשה כי עתה ידעתי כי אשה יראת השם את ובוננת בו, כי לא נתת לבעלך לעשות את הדבר הרע הזה אשר לא ידרשהו הקדוש ברוך הוא מכם לעולם. וֹילך המלאך לדרכו.


על כן כתיב ויקרא אליו מלאך השם מן השמים ויאמר אברהם אברהם. פעם בעבור הקדוש ברוך הוא, ופעם בעבור שרה, אם יצחק.




“God tested Abraham and said to him, ‘Abraham!’ And he said, ‘Here I am’” (Gen 22:1). But Sarah, where was she? In the tent, as it is written, “But Sarah was listening at the door of the tent, which was behind him” (Gen 18:10).



When Abraham had gone, and the boy with him, the woman was left alone at the door of the tent, and she sat and wept. Then the angel appeared to her and said, “Why did you laugh?” But she replied to him, “I didn’t laugh. Rather, I cried out, for I could no longer bear the thought.”


He said, “Shall you question the ways of the Holy One, blessed be?


She said, “I will certainly question him, though I am but dust and ashes. “Will the judge of the whole world not do what is just” (Gen 18:25)?


He said, “How shall you open your mouth? Is not the Holy One, blessed be, the fount of all life, who commands according to his own will, like clay in the hand of the potter (Jer 18:6)?


She said, “My life clings to the life of this boy. He is my beloved son—and HaShem knows the heart of the mother!


He said, “You have spoken correctly. As it is written, ‘Shall a woman forget her nursing infant, the son of her womb? These also may forget, but I will not forget you (Isa 49:15).’ Is anything too wonderful for HaShem? He will give you other offspring.”


She said, “See here, I dare to speak again: Isaac is the joy of my old age. Another will not come in his place. An only-child he is to me.”


He said, “Who can question the ways of the Holy One, blessed be?”


She said, “If you will not call to my husband to stop him, I myself will overtake him, as is said, ‘I will meet them like a bear deprived of cubs, and tear their heart from their chest (Hos 13:8).’”


He said, “All that you have spoken, I will do. For now I know that you are a woman who fears HaShem, and understands him. For you have not allowed your husband to do this evil thing, which the Holy One, blessed be, would never require of you.” And the angel went on his way.


Therefore, it is written, “The angel of HaShem called to him from heaven, and said, ‘Abraham! Abraham!’” (Gen 22:11) —once on behalf of the Holy One, blessed be, and once on behalf of Sarah the mother of Isaac.